<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יהודה הנדואה</h1>
<h2>דף עד:</h2>
גרסינן באגדה דהמוכר את הספינה רב יהודה הנדואה משתעי זימנא חדא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא וכו'. ופ"א דקדושין הלכה עבד כנעני נקנה בכסף [קידושין כ"ב ע"ב] רב יהודה הנדואה משתעי גר שאין לו יורשין הוה חלש. על מר זוטרא לשיולי ביה. חמא דתקיף ליה עלמא טובא. אמר ליה לעבדיה שלוף לי מסאני ואמטינהו לגויה דביתא. איכא דאמרי גדול הוה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. ואיכא דאמרי קטן הוה וכדאבא שאול. דתניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים גדולים וקטנים קנו עצמן בני חורין. אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן. כך היא הגירסא.
והכי פירושה איכא דאמרי קטן היה ולא כך היה המעשה שזה פירש למיתה וזה לחיים. ומשום דמחיים החזיק בו משום הכי קנה. אלא לאחר מיתה החזיק בו. כדין קטן דנקנה בחזקה אפילו לאחר מיתה וכאבא שאול שאמר קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן. ומיהו רש"י פירש ודלא כאבא שאול. אם כן סתמא דתלמודא הילכתא דלא כאבא שאול סלקא, ואנן קיימא לן כוותיה. דהא רבי יהושע בן לוי פסק הילכתא כוותיה כדאיתא בגיטין פרק השולח [ל"ט ע"א] א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כאבא שאול. ואמר ליה רבי זירא בפירוש שמיע לך או מכללא אמר ליה בפירוש שמיע לי. ואע"ג דרבי חייא בר אבא (משמע) [משמיה] דרבי יוחנן פליג ואמר דאין הלכה כאבא שאול. הרי פסקו הלכות פסוקות בכל מקום הלכה כרבי יהושע בן לוי. אם לא [במקום] דאיתמר בהדיא דלית הילכתא כוותיה. אבל בסתמא הילכתא כוותיה אף לגבי רבי יוחנן דהכי גרסינן במגילה פרק בני העיר [כ"ז ע"א] אמר רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי. פירוש בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש. מבי רבנן לבי כנישתא אסור. ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא. ואמר רב אחא בריה דרבא כוותיה דרב פפי מסתברא דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש. ואע"ג דרבי יוחנן פליג עליה, קאמר דמסתברא כרב פפי כיון דרבי יהושע בן לוי קאי כותיה.
ותו אי מחיים אחזיק בהו ודלא כאבא שאול. מאי קא מהניא ההיא תפיסה. הא כל זמן שהוא חי לא מהניא. כי קא מיית הרי זכו בעצמן. דכי מיית ופקעא שיעבודא דגר לאלתר קדמו העבדים וזכו בעצמן. ומאי מהניא חזקה מחיים. דכיון דדומיא דאשה אמרינן [גיטין ל"ט ע"ב] מה אשתו משתלחת בלא גט אף עבדו משתלח בלא גט. משום הכי לרבנן בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין. ולאבא שאול אמרינן עבדו דומיא דאשתו מה אשתו איסורא ולא ממונא אף עבדו איסורא ולא ממונא. הילכך גדולים זוכין בעצמן אבל לא קטנים. הילכך לא מהניא חזקה אלא לאחר מיתה. ואפילו החזיק מחיים אין זה אלא להיות זריז ונשכר לאחר מיתה שלא יקדמנו אחר. והני מילי בקטן, אבל גדול אם החזיק בו מחיים שלא היתה לו שום שעה פנויה בלא עבדות, מהני המחזיק אפילו זה גדול, כיון דלא מפקע איסורא מהני. אבל כשלא החזיק בו מחיים הרי זכה בעצמו.
והכי גרסינן. איכא דאמרי גדול הוה דמחיים אחזיק. ואיכא דאמרי קטן ואפילו לאחר מיתה, וכאבא שאול תרוייהו לישני [קאי]. דלגדול דהוא בר דעת מהניא שעת מיתה לזכות בעצמו כשאין חזקה לאחר עליו. אבל קטן דלאו בר דעת הוא לית ליה זכיה בעצמו. דכל מי שזוכה בנכסי הגר אינו זוכה אלא אם כן נתכוין לזכות. דהכי גרסינן ביבמות פרק רבן גמליאל [נ"ב ע"ב] דאמר אביי העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן לא קנה. וקטן כיון דכוונה לית ליה, קנין נמי לית ליה. ובשור שנגח את הפרה [ב"ק מ"ט ע"ב] נמי גרסינן בעא מיניה רב ייבא סבא מרב נחמן המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא אחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא לא קנה וכו'.
וראיתי גורסין רב יהודה הנדואה גר שמת ואין לו יורשים הוה. כלומר הוא עצמו היה גר שמת ואין לו יורשים הוה ואומרים דרב שמואל בר יהודה דאמר ליה לרב יהודה אנא גר אנא. כדאיתא בפרק מצות חליצה בנו של רב יהודה הנדואה הוה והיתה הורתו שלא בקדושה. לאו מילתא היא אלא רב שמואל בר יהודה שמעתי כי רב יהודה גיירו ולימדו תורה. ועל כי מלמד חבירו או בן חבירו תורה כאילו ילדו לכן נקרא על שמו של רב יהודה בר יחזקאל. ובעזר השם על סדר שמואל נכתוב יותר. וברוב הספרים כתוב רב יהודה הנדואה משתעי.
